פסק-דין בתיק ת"א 43745-12-10

תביעה ותביעה שכנגד

רקע

1.                  התובעת, שהיא גם הנתבעת שכנגד, הינה חברת ביטוח בישראל (להלן: " התובעת"). בזמנים הרלוונטים לתביעה הייתה התובעת המבטחת של רכב פרטי מסוג סיטרואן מ.ר. 6346564 (להלן: " הרכב המבוטח") בפוליסת ביטוח מקיף מס' 7/64/227366/09.

2.                  הנתבע, שהוא גם התובע שכנגד וגם המודיע לצד ג' (להלן: " הנתבע" ו/או " המודיע") , תושב הכפר ביר אל-מכסור, היה בזמנים הרלוונטים לתביעה הנהג ברכב מסחרי מסוג רנו קנגו מ.ר. 1490756 (להלן: " רכב הנתבע" ו/או " רכב הקנגו").

3.                  מר ראובן לוזון (להלן: " הנתבע שכנגד" ו/או " מר לוזון") היה נהג הרכב המבוטח בעת קרות התאונה נשוא התביעה. הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד נגד התובעת ונגד מר לוזון בגין התאונה נשוא תביעה זו.

4.                  צד ג' הינה חברת ביטוח בישראל (להלן: " חברת הביטוח"). הנתבע הגיש הודעה כנגד צד ג' לפיה היא מחוייבת לשפות אותו בגין נזקיו, ככל שיחוייב בתביעה שהגישה נגדו התובעת.

5.                  ביום 27.1.10 סמוך לשעה 18:00 אירעה תאונת דרכים בין רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: " רכב המבוטח") הנהוג ע"י מר לוזון, ובין רכב הנתבע הנהוג ע"י הנתבע בצומת שפרעם (להלן: " התאונה").

התביעה העיקרית

טענות התובעת

6.                  לטענת התובעת רכב המבוטח היה בנסיעה מכיוון צומת המוביל לצומת סומך. כאשר הגיע רכב המבוטח לצומת שפרעם הגיח לפתע רכב הנתבע מהכיוון הנגדי. רכב הנתבע פנה שמאלה בצומת, מבלי ליתן זכות קדימה לרכב המבוטח. במעשה זה חסם הנתבע את נתיב הנסיעה של רכב המבוטח.

7.                  כתוצאה מחסימת הנתיב, התנגש רכב המבוטח ברכב הנתבע כאשר חזית רכב המבוטח פגעה בפינה השמאלית של חזית רכב הנתבע. כתוצאה מכך, נהדף רכב המבוטח ימינה ופגע בחומת בטון המצויה בימין הכביש. עקב התאונה הוכרז רכב המבוטח כ"אבדן מוחלט".

8.                  ביום 27.1.13 הודיעו ב"כ התובעת וב"כ הנתבע על הסכמה דיונית ולפיה אין מחלוקת לעצם חבותו של הנתבע בפיצוי התובעת כאשר את שאלת הרשלנות התורמת של מר לוזון, נהג הרכב המבוטח, השאירו להכרעת בית המשפט. לפיכך, סיכומי התובעת התמקדו בשאלת הרשלנות התורמת.

9.                  על מנת להוכיח כי לא הייתה רשלנות תורמת מצד מר לוזון, צירפה התובעת לתיק בית המשפט את הכרעת הדין שניתנה כנגד הנתבע ביום 19.4.12 ע"י כב' השופט אבישי קאופמן בבית המשפט השלום לתעבורה בעכו (ת"ד 44-12-10) (להלן: " הכרעת הדין").

10.              בהתאם להכרעת הדין בגין התאונה נשוא תיק זה, הורשע הנתבע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול וגרימת נזק.

11.              לטענת התובעת ובהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, (להלן: " פקודת הראיות") יש לראות בהכרעת הדין כראיה לכאורה ובהעדר ראיות לסתור, אין חולק על אחריותו של הנתבע לתאונה.

12.              התובעת טוענת שאמנם אין בהכרעת הדין בכדי לשלול אפשרות של טענת רשלנות תורמת, אולם הנטל להוכחת רשלנות שכזו מוטל על הנתבע.

13.              התובעת מפנה לכך שבהכרעת הדין קבע כב' בית המשפט לתעבורה כי מקום המפגש בין רכב המבוטח לבין רכב הנתבע היה בנתיב נסיעתו של רכב המבוטח. לפיכך, טוענת התובעת, ברורה אשמתו של הנתבע בקרות התאונה.

14.              זאת ועוד, התובעת מפנה לניתוח שערך כב' השופט קאופמן לעניין רשלנות מר לוזון, כדלקמן (עמ' 3 פסקה 5 להכרעת הדין):

" לא מצאתי ממש בטענה כי מר לוזון יכול היה למנוע את התאונה אם הבחין ברכב הנאשם (הנתבע - י.ר.) ממרחק של כ-50 מ'. אם נניח מהירות מינימלית של 80 קמ"ש, הרי לפי חישוב הסנגור עצמו של זמן עצירה של 3.6 שניות מביא למרחק עצירה של 65 מ', מרחק העולה על המרחק בין כלי הרכב בעת שהבחין בו לוזון. יתרה מכך, מובן כי תוספת זמן תגובה למצב בלתי צפוי המתרחש בשעת לילה ובתנאי כביש שאינם אידאליים, כטענת הסנגור, מאריכה את מרחק העצירה משמעותית"